משרד 39 של מפלגת הפועלים

משנת 2006, לאחר הניסוי האטומי הראשון של קוריאה הצפונית, האומות המאוחדות העבירו 6 החלטות (1718,  1874, 2087, 2094,  2270, ו 2321) שבהן מוטל אמברגו על נשק או מכשירים ליצור נשק, וכן סנקציות כלכליות כנגד המשטר, מתוך אמונה שהתושבים, ובעיקר האליטה, תתמרד נגד המשטר והמשטר יתמוטט, או שיחליט לעצור את המשך פיתוח הטילים והנשק האטומי. הסנקציות כללו הקפאת נכסים, ניתוק ממערכת הבנקאות הכלל עולמית(SWIFT)   איסור על מוצרי מותרות שנועדו לשלול מן הבכירים את סממני הכוח, והכל כנראה מתוך רצון, תמים אולי, להפעיל לחץ כספי על ההנהגה הרחבה.

אחת התוצאות של הסנקציות היא החייאת והרחבת הפעילות של משרד 39.

משרד 39 הוקם בשנות ה 70' על ידי קים איל סונג, ותפקידו, הלא ברור בזמנו, היה "תפקיד מפתח בקיום כלכלת החצר" כפי שתואר על ידי עיתונות המערב. המונח "כלכלת החצר" או "כלכלת המתנות" מתאר את היחסים בין משפחת קים, ובעיקר השליט, לבין אנשי המפתח בשלטונו. יחסים שניתן לתאר אותם בהכללה כ"מתן מתנות שונות תמורת נאמנות ושירות".

לטענת מקורות גלויים במערב, משרד 39 אחראי כיום על כל ההכנסות של המטבע הזר בקוריאה הצפונית, ויש האומרים שגם על רכש בחו"ל.

במדינה שבה הכלכלה אינה חופשית, כל המשאבים שייכים למדינה, כלכלת החצר, או כלכלת המתנות ממשיכה ומעמיקה עם השנים, ולצורך כך נחוץ כסף רב. כך יוצא שלמרות כל הרטוריקה הלוחמנית לגבי הנשק האטומי, הישרדות המשטר עדיין עומדת במקום ראשון, ויכולת להמשיך להעניק מתנות ואף להעלות את רמת המתנות חשובה ביותר.

על פי פקידים דרום קוריאנים ומקורות סיניים, משרד 39  הוא "ענף חשאי של הממשלה, המספק תמיכה קריטית למנהיגות הצפון קוריאנית, בין השאר, באמצעות פעילות כלכלית בלתי חוקית, ניהול קרנות, והפקת הכנסות במטבע זר". למעשה, משרד 39 הפך לקופת המטבע הזר של השילטון, ולפי דוח של באיחוד האירופי, הוא מוכפף ישירות לקים ג'ונג און.

מעבר ליצוא רשמי של קרוב ל 3 מליארד דולר, בעיקר לסין, של עפרות, פחם, פרוות ופירות ים, צפון קוריאה מעורבת גם במבצעים יותר מפוקפקים לגיוס מטבע זר - מכירה של נשק וטכנולוגיה צבאית, הברחה של סמים, בעיקר ליפן, דרך היאקוזה הקוריאנית שם, ולאחרונה גם פשעי סייבר נגד מטרות כלכליות, כמו הפריצה לבנק המרכזי בבנגלדש בשנת 2016.

עם כל האמור לעיל, משרד 39 מנסה להתפשט גם לעסקים יותר לגיטימיים. מאחר וישנם סנקציות כלליות וספציפיות על רוב הפעילות, משרד 39 מצליח למצוא חברות שותפות שתהוונה אנשי קש עבור השלטון.

ישנן כמה דוגמאות בולטות, שתיים מהבולטות קשורת למשרד 39 ולחברה בשם "קבוצת קווינסוואי 88"  88 Queensway Group  שבסיסה בהונג קונג, ובעומד בראשה, איש העסקים סם פא  徐京華 Sam Pa .

סם פה עצמו הוא אדם צבעוני מאד, שעבד שנים עם "הקרן הסינית לפיתוח" ( China International Fund), בעיקר באפריקה מול מדינות שנויות במחלוקת ובעסקות מפוקפקות, כמו מכירת הנשק לצדדים הלוחמים במלחמת האזרחים באנגולה. סם פא עצמו הואשם באופן אישי בבית משפט בארצות הברית במימון המשטרה החשאית של רוברט מוגאבה בזימבבואה,  תמורת זכויות לסחר ביהלומים.

באמצע שנת 2014 התחילה חברת מוניות חדשה להיראות בפיונגיאנג. החברה נשאה לוגו בשם KKG, בנוסף לחברת הבת של אייר קוריו שכבר פעלה שם משנת 2012. המוניות, בצבע זהב-אדום, היו מתוצרת סינית -  BYD  חברה שבאפט מושקע בה - ומתוצרת מקומית. הדבר השונה במוניות הללו היה שהן ביקשו את התשלום במטבע זר, בעיקר ביואן הסיני.

ממחקרים עולה כי צי המוניות של KKG הנו תוצר של שיתוף פעולה בין קבוצת קווינסוואי מהונג קונג לבין משרד 39. אופיו המדויק של שותפות KKG אינו ברור - בין אם מדובר במיזם חוקי משותף של קבוצת קווינסווואי וחברה מקומית בשם Daesong או בהסדר פורמלי יותר. בכל מקרה, במסמכים משפטיים שהוגשו לבית המשפט בהונג קונג בקשר לסכסוך בין מר פא לאחד מהשותפים שלו בעבר, מופיעים סעיפים כגון "מערך אוטובוסים עירונית בפיונגיאנג", "נמל התעופה בפיונגיאנג", והחברה, KKG, מופיעה גם היא, כחברה שמקבלת תשלומים מקבוצת קווינסוואי.

כנראה שאין זה הנסיון הראשון של שותפות KKG בין משרד 39 וקבוצת קווינסוואי, שכן כבר ב 2008 הופיעו שלטי רחוב בפיונגיאנג לגבי פיתוח אזורי חדש שייקרא "שדרות KKG", עם לוגו דומה. אגב, אותו פיתוח לא הגיע לידי מימוש, והרובע כולו נבנה בשנתיים האחרונות, נקרה "הרובע החדש" בבירה, ונמסר לתושבים באפריל 2015, יום הולדתו ה 105 של הנשיא הנצחי קים איל-סונג.

בשנת 2013 שידרה הטלוויזיה המרכזית של צפון קוריאה את טקס פתיחת אזור תעשייה נוסף בעיר קהסונג (Kaesong). מדובר היה באזור כלכלי מיוחד, אשר בדומה לאזור התעשייה הקיים כבר בעיר משנת 2002, יהנה מגישה לכוח העבודה הצפון קוריאני מחד, ומידע והשקעות של מדינות זרות מאידך, בעיקר של דרום קוריאה. המיזם משנת 2002 הוקם בדחיפה ובמימון של קבוצת יונדאי, שהמייסד שלה צ'ונג ג'ו-יונג (Chung Ju-yung) הוא יליד צפון קוריאה, וברח עם משפחתו לדרום בתקופת מלחמת קוריאה.

האזור החדש שהוקם ב 2013 מוקדש לתחומי ההיי-טק והרפואה, ובין המברכים הזרים שבאו לחגוג את טכס הנחת אבן הפינה ניתן היה לזהות מספר לא קטן של שותפים של קבוצת קוויסוואי 88, כמו גם חלק מההנהלה הבכירה. בלטה שם במיוחד שותפתו של סם פא - מאדאם לו פונג הונג, בתו של גנרל צבא השחרור של העם, ואשתו של בנקאי סיני מקושר היטב. וראו הפלא, בין הדירקטוריון של חברת Sonangol הסינית, שהיא השותף המרכזי בהקמת התשתיות באזור התעשייה החדש ניתן למצוא את גברת לו, ונציגים מהבנק של בעלה...

אזור התעשייה הקיים, אגב, העסיק 53,000 עובדים והכניס כ 100 מליון דולר בחודש לממשלת צפון קוריאה. בכל מקרה, משנת 2016 אזור לא פעיל, לאחר שדרום קוריאה הודיע שהיא לא מאשרת יותר לעובדיה להיכנס לצפון, וכן שהיא מנתקת את החשמל והמים מאזור התעשייה המאוחד.

אגב, בזמנו היו מפלגות דרום קוריאניות שהתנגדו לסגירות האזור, ומעניין יהיה לראות את פעולתו של הנשיא החדש, מר מון ג'ה-אין, מהמפלגה הדמוקרטית, בהקשר הזה.

בדיווח סוכנות הידיעות יונהאפ מספרים כי  ג'אנג סו נאם היה הדמות הצפון קוריאנית בפריצת הדרך ובמשא ומתן מול גופים זרים על הקמת אזור התעשייה. ג'אנג  מזוהה מאד עם קבוצת Daesong, אותו קונגלומרט צפון קוריאני המקושר מאד למשרד 39, מה שמחבר אותנו לתחילת הכתבה, ולתבנית הנחשפת.

לצפון קוריאה יש מכרות רבים (פחם, ברזל, ניקל, בדיל, אורניום ועוד), תעשייה המחפשת השקעה, ולאחרונה אף דיווחו על תחילת חיפושי נפט במים הכלכליים בים המערבי בשני בלוקים שונים. כנראה שתמיד נוכל למצוא יחידים וחברות שיהיו מוכנים, תמורת הרווח האפשרי, להפר את החלטות האו"ם.

תחושתי האישית היא כי ישנם גם צדדים חיוביים לפיתוח כלכלי של צפון קוריאה.

ברור לי שהם לעולם לא ייותרו על הנשק הגרעיני, בעיקר בהתחשב בתקדימים של קדאפי ואוקראינה שויתרו על נשק או תכניות לנשק גרעיני, כך שלארה"ב ולאומות המאוחדות אסור לפתח ציפיות בתחום הגרעין.
עם זאת, למרות אכזריותו של השלטון, הרי שמדובר בשלטון שפועל מההיגיון, ולא מהרגש. שלטון ששרידותו חשובה לו יותר מכל (שושלת של למעלה מ 70 שנה), וככל שיהיה לו יותר מה להפסיד, המנוף שניתן יהיה להפעיל עליו רק יגדל.

פיתוח כלכלי של קוריאה הצפונית יכול להיעשות לפי הדוגמאות של סין ומדינות דומות, בהם המפלגה/השלטון נשארים בראש הפירמידה, אך איכות החיים ורמת החיים של העם רק יעלו. 

*הכותב הוא מדריך טיולים, הדריך מספר פעמים טיולים לצפון קוריאה וגם ביקר בה במסגרות אחרות