יש בעיה עם צפון קוריאה, השאלה היא האם מישהו באמת רוצה לפתור אותה
אנו קוראים בעיתונות המקוונת כי שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, מכריז במהלך פגישה עם עמיתו הסיני, וואנג יי, כי "שימוש בכוח עלול להיות הרסני ולכן יש לקיים שיחות ולהגיע לפתרון דיפלומטי" בפתרון הבעיה בצפון קוריאה [The Diplomat, 27.5.17]. יש רבים שמתאכזבים מהצהרה חלבית שכזו, אבל לי היה ברור שזה הכיוון.
כולם בטוחים שצפון קוריאה מתחמשת היא רעה למעצמות (סין, רוסיה וארה"ב), אני רוצה להציג תיזה שונה.
מה האינטרס הסיני?
סין "מעורבת" בקוריאה הצפונית בצורה הפעילה ביותר, כ 80-90 אחוז מהיצוא ומהיבוא של קוריאה הצפונית עובר דרך סין, כביכול יש לה את העוצמה להשפיע על המדינה ועל מקבלי ההחלטות מחד, ומאידך, כמו שאנו רואים מסכסוכים כין לאומיים בשנים האחרונות, גם נחישות לא חסרה לה.
אבל האם סין מעדיפה גבול משותף עם קוריאה מאוחדת, תחת ערכים מערביים, או גבול משותף עם מדינה מפולגת?
העמדה שלה, כמדינה היחידה שיכולה "להרגיע את הבריון" מחזקת את מעמדה באסיה ובעולם מחד, וכל שינוי בחצי האי הקוריאני עלול להביא לתוצאות בלתי צפויות.
זאת ועוד - ככל שהעמדה הצפון קוריאנית מקצינה, כך יפן ודרום קוריאה (ואף ארצות הברית) יבקשו את עזרת הסינים בפתרון, וכך יגדל המנוף הבין לאומי ותגדל היוקרה של סין כמעצמה.
אם אני הייתי סין, אין לי ספק שהייתי מעדיף את קוריאה תוקפנית ומתחמשת.
מהו האינטרס הרוסי?
כרגע האינטרס הרוסי הוא לעומתי בעיקר. כלומר הם רואים את צפון קוריאה כהזדמנות להכנס מחדש ל"משחק הגדול" המתנהל במזרח הרחוק, זירה שהם נדחקו ממנה בעשורים האחרונים, בעיקר על ידי סין. יש להם אינטרס מחד לנגח את הנוכחות האמריקאית ולהוכיח בכך את עוצמתם, וגם לחדש את הקשר עם צפון קוריאה, במידה והיא תפסיק להיות סמוכה על שולחנה של סין.
בכלל, לקוריאה הצפונית יש הסטוריה ארוכה של משחק בין המעצמות - פעם נוטים לרוסים ופעם לסינים, כמעין שבשבת המשחקת בין שתי המעצמות ומגדילה את הרווח שלה עצמה (אגב, הסינים מאד מודעים לכך).
בקצרה, הרוסים היו שמחים לראות את קוריאה ממשיכה לחרוץ לשון מול העולם המערבי, ולהיות יותר קרובה אליהם.
מהו האינטרס האמריקאי?
רבים בטוחים שהאמריקאים רוצים לראות קוריאה מאוחדת ושלווה כפי שהם מצהירים. אני חושב שהצהרות הללו לא משקפות את מה שוושינגטון, ובעיקר וושינגטון של טראמפ, רואה כאינטרס העומק שלהם.
העימות עם קוריאה הצפונית מחזק את קשרי ארצות הברית עם יפן (ברית הגנה), עם דרום קוריאה (ברית הגנה) עם טאיוואן, ואפילו עם סין (שיתוף פעולה "לפתור" את הבעיה הקוריאנית).
ברגע שצפון קוריאה תהפוך למדינה שלווה, הנוכחות הצבאית ביפן ובקוריאה, כמו גם הבריתות עם טאיוואן והקשרים עם סין, יעברו שינוי חד של 180 מעלות.
ממעצמה שמושקעת עם כמעט מאה אלף חיילים במזרח הרחוק, ארצות הברית תהפוך לשיקול מסחרי בלבד.
גם עבור ארצות הברית, שימור הסבסוך יביא איתו תועלות רבות.
עד כאן דעתי - אשמח לשמוע את דעתכם בנושא
x
תגובות
הוסף רשומת תגובה