גרנו במרכז טאיפיי.
למי ששואל - יונג קאנג ג'ייה. ממש מקום שווה.
גרנו למעשה בדירת גג שהייתה שייכת לבעלי כל הבלוק. הם גרו בקומה החמישית, חיברו את הדירות של כמה כניסות, ואילו על הגג של אותן כניסות הם בנו מבנה קטן וגן סיני.
במבנה היו מספר חדרים - חדר אחד היה חדר אבות המשפחה, שם שמרו את כל לוחות הזכרון של הדורות הקודמים, כמו גם את עץ המשפחה, ואת שני החדרים האחרים הם חיברו לדירה קטנה והשכירו לזרים, מתוך אמונה שזרים שומרים יותר על הערך. ברי המזל היינו אנחנו, עם גן מקסים על כל הגג ושכנים שקטים...
עכשיו תבינו, מדובר על בלוק ענק, עם לא מעט כניסות, 6 קומות ומספר רב של משפחות ודיירים. כלומר אם מדובר על הכנסה, בעליי הבית שלנו לא ממש היו צריכים את שכר הדירה ששילמנו. כמות כזו של נכסי דלא-ניידי במרכז טאיפיי היא ללא ספק סכום מכובד לכל הדעות.
יום אחד אני חוזר באוטובוס בשעת הלחץ, מתנודד ונאחז במתלים, והנה אני רואה באוטובוס את בעל הבית שלי, מתנדנד גם הוא כמו כולם באקלים הטרופי הלח ובצפיפות של טאיפיי בשעות הלחץ.
אין לי ספק שהוא יכל להרשות לעצמו מכונית יוקרה עם נהג שממתין בתוכה כל שעות היממה, ובכל זאת, הוא בחר להתנייד באוטובוס.
לך תבין את המנטליות הטאיוואנית (1) ....
הקשר עם מר צ'ן נוצר דרך עסקים משותפים, אבל קשה היה להתרשם ממנו כאיש עסקים.
נראה היה שהוא צנוע מאד, מנומס על בלי די, עובד קשה, וגאה מאד בשני בניו, שאותם הכיר לנו פעם אחת. לא כל כך הבנתי את היקף ומהות עסקיו, אבל ידעתי שהוא מתגורר במקום מאד צנוע, מדבר טאיוואנזית, סינית וקצת אנגלית, שהוא מתנייד בתחבורה ציבורית, ולפי לבושו נראה היה שבאופן כללי כללי חי בצמצום...
הרמז הראשון היה כשניסיתי לצור אתו קשר והוא סיפר לי שהוא חייב לנסוע לדרום טאיוואן.
כשניסיתי להבין את הסיבה, הוא הסביר לי שהסוכן של ג'יפ במקסיקו פושט את הרגל, הוא קנה את כל הסטוק שלו במחיר הזדמנות, והוא חייב למכור את הסטוק לפני שהאוניה תגיע לטאיוואן.
לאחר כשנה נפטר אביו של מר צ'ן, והזמינו אותנו ללוויה.
זו הייתה לוויה ורודה, כלומר הצבע השולט באולם ההספדים היה צבע וורוד, ולא לבן (צבע האבל), שכן אביו נפטר בגיל מופלג, כך שישנו עצב (לבן) על הפרידה, אך שמחה (אדום) על הגיל המופלג.
אולם ההספדים היה מלא בשמנה וסלטה של האליטה הפוליטית והעסקית של טאיוואן, מראש העיריה של טאיפיי, חברי ממשלה, ראשי קונגלומרטים עסקיים ועד ראשי תנועות פוליטיות ודתיות.
כולם באו להשתחוות (קאו טואו, מילולית להכות עם הראש באדמה) ולחלוק כבוד למר צ'ן ולאביו הנפטר.
בשיחה עם כמה אנשים שישבו לידינו, הם התפלאו שאנחנו לא יודעים, למר צ'ן יש למעלה מ 30 אלף דונם לחקלאות ומגורים המושכרים בצפון ומרכז טאיוואן, מעבר לחברות שונות ולעסקים השונים. אביו היה בעל מונופול על סחר במלח בתקופה היפנית.
לך תבין את הראש הטאיוואני (2)...
כשאני מספר זאת לחברי הטאיוואנים הם מהנהנים בראשם ואומרים ככה אנחנו.
החברה המסורתית בטאיוואן מאד מתנגדת לראוותנות. הצניעות היא מעלה, והגישה הכללית היא ש"מי שצריך יודע".
מעבר לכך, כחברה שהייתה (עדיין?) תחת איום הפלישה הסינית מחד, ותרבות פוליטית הפכפכה מאידך, את הכסף חוסכים, ועדיף בחוץ לארץ, ובינתיים שומרים על פרופיל נמוך.
אגב, מר צ'ן נשאר בטאיוואן על מנת לטפל בהוריו, כשנה לאחר הלווית אביו הוא עזב את טאיוואן לארצות הברית עם בניו שכבר היו בתיכון, ושני הכדים עם אפר הוריו.
 |
| Add caption |
תגובות
הוסף רשומת תגובה