בשנת 1993 חברי ההרכב הגרמני-רומני "אניגמה", שיחררו
אלבום שהפך לאחד הנמכרים ביותר. אחד השירים הידועים ביותר מתוכו היה "חזרה
לתמימות" שכיכב בתחנות הרדיו בכל העולם (וגם בישראל) באותה שנה. שלוש שנים
מאוחר יותר, בשנת 1996 נבחר השיר הספציפי הזה לשיר המלווה את הפרסומות לאולימפיאדת
אטלנטה.
למעשה, הפרסום הרב לו זכה השיר בשנת 1996 היה בעוכרי ההרכב -
שכן בטאיוואן הרחוקה היה מי שזיהה את השיר...
מאטלנטה חזר גל פרידמן עם מדליית ארד, צ'ן ג'ינג (Chen Jing)
שב לטאיוואן עם מדלית כסף בפינג פונג, והמשלחת הטאיוואנית כולה חזרה עם תחושת
גאווה מלווה בעלבון - גאווה על ששיר של הילידים הפך להיות ההמנון הלא רשמי של
האולימפיאדה, עלבון על אי מתן הקרדיט למבצעים המקוריים של השיר.
דיפאנג ואיגאי דואנה היו צמד זמרים משבט האמיש (Amis),
שיצאו עם עוד קבוצה לא קטנה לסיבוב הופעות בשנת 1988 באירופה. בפריז הם הוקלטו
מבצעים ביחד את השיר חתונה בשדה האורז "Milalaliu Gami"
על ידי משרד התרבות הצרפתי, ותוייגו תחת שם המבצע "אנונימי" בקטלוג
הצרפתי. שבט האמיש, או הזוג הספציפי הזה לא הוזכרו כלל על ידי המקליטים ומשרד
התרבות הצרפתי.
שבט האמיש (הם בכלל קוראים לעצמם פנג-קה, שפירושו
"אנשים", אבל המונח אמי או אמיש נפוץ יותר, ופירושו
"הצפוניים") הוא השבט הגדול ביותר שבין השבטים הילידים של טאיוואן. השבט
מונה למעלה מ 200 אלף תושבים, מתוך כ 530 אלף ילידים שנמצאים בטאיוואן. זהו גם אחד
השבטים הילידים הבודדים בטאיוואן שאימצו חקלאות אורז וחיו בקרבה רבה לשכניהם
הסינים.
השבטים הילידים של טאיוואן נמצאים באי לפחות 8000 שנה, הם ממוצא
עצמאי, שאינו סיני, והם דובריה שפות האוסטרונזיות. למעשה, לפי המחקרים
העדכניים ביותר, מוצא העמים דוברי השפות האוסטרוניזיות, המשתרעים ממדגקר, דרך אינדונזיה,
פיליפינים, דרום הפסיפי ועד איי הוואי, הוא מטאיוואן.
בטאיוואן, הילידים עברו 70 שנה של דיכוי וסיניפיקציה מצד
הממשלות מחד, ומיסטיפיקציה והאדרה תרבותית של חלק מהיכולות שלהם מאידך. לדוגמה, הסינים
בטאיוואן בטוחים, גם כיום, שלשבטים הילידים יש יכולות מוזיקליות מולדות מעולות,
ויכותות גופניות שאין לסינים.
האמונה ביכולות המוזיקליות של הילידים היה חלק אחד מהבסיס לשליחת
הקבוצה המקורית בשנת 1988 למסע הופעות באירופה.
החלק השני נוגע לבעיה הסינית-טאייאנית. בשנות השמונים טאיוואן כבר
לא הייתה באו"מ ורוב מדינות המערב כבר לא הכירו בלגיטימית של הממשלה בטאייפה.
הממשלה הטאיווניזית אירגנה את הקבוצה, שלחה אותם לאירופה ולאמריקה, שילמה להם
תשלום יומי, כ15 דולר, עבור כל הופעה, וכמו במקרים אחרים, פעלה בהקשר התרבותי
במקום יחסי חוץ.
כך או כך, בשנת 1998 תבעו בני הזוג את חברת EMI
וחברות אחרות, תביעה שהסתיימה בהסכם פשרה. הסכום, שלא פורסם אך נעמד במאות אלפי
דולרים, הוקדש כולו להקמת קרן מלגות לילדי האמיש. תביעה אחרת, כנגד ממשלת צרפת, הסתיימה
בנצחון בבית המשפט וגם כאן הכסף הוקדש לקרן לשימור התרבות והמוזיקה הילידית
בטאיוואן.
דיפאנג ואיגאי דואנה הלכו לעולמם בהפרש של כמה חודשים, בשנת
2002. בסרטון הווידיאו שכאן ניתן לראות אותם כשנה לפני מותם, בביתם שבטאידונג, מזרח
טאיוואן, בראיון האחרון שביצעו.
אז מה קורה היום במוזיקה הילידית הטאייאנית? מצד אחד ישנו מאמץ
רב לשימור המוזיקה הילידית ולהחייאת התרבות, לאחר עשרות שנים של דיכוי. מצד שני, מדובר
כנראה במלחמה אבודה ברוחות השינוי. הצמד Y2R
שנראה כאן באחת מתוכניות הריאלטי, הוא דוגמה מובהקת. שניהם צאצאים של השבטים
הילידים, אך ההופעה והמוזיקה כבר שייכים לגמרי לחברה הטאיוואנית הנוכחית ולמוזיקה
הפופולרית.
תגובות
הוסף רשומת תגובה