סקירת השבוע שעבר בטאיוואן (12-18 אוגוסט 2017)

הפסקת החשמל הגדולה

 בשבוע שעבר דיברנו על נושא איכות  הסביבה ובעיית החשמל בטאיוואן, שנראה שרק הולכת ומחמירה. ביום שלישי השבוע היו מספר הפסקות חשמל בטאיוואן שהשפיעו (ביחד) על 7 מליון אזרחים. מתחילים אף לדבר על השפעה של הנושא על פיתוח עתידי של קווי רכבת עילית ותחתית, שכן הם כולם מונעים בחשמל.

שתי הערות על האוניבסיאדה

Formosan Black Bear

האוניברסיאדה נפתחה אתמול (19 לאוגוסט) עם נוכחות יחסית די דלילה מבחינת עילית הספורט העולמי. סין, אגב, נמנעה מלשלוח משלחת לטאיוואן. בכל מקרה, ישנו שיח ער האם האוניברסיאדה תשיג את המטרות שהממשלה הציבה לה – להעלות את המודעות לטאיוואן בעולם ולהביא עוד תיירים. למעשה האוניברסיאדה היא חלק ממה שקרוי "דיפלומטית התרבות" של טאיוואן. מדובר על מדינינות בה המדינה, כתוצאה מחסימת הקשרים הדיפלומטיים על ידי סין העממית, פועלת נמרצות בשטח התרבותי כחלופה לדו שיח דיפלומטי.

ובאותו עניין - עיריית טאיג'ונג הודיעה השבוע כי הם מצפים ל 1.5 מליון מבקרים בתערוכת הפרחים העולמית שהם יארחו שם בשנה הבאה. רוב האורחים צפויים להיות יפנים וסינים מסין העממית.

אגב, סמל האוניברסיאדה הוא "דוב שחור – תת מין פורמוסה". היונק הגדול הנדיר והמרשים באי היפה הזה. אשתי הייתה מעורבת בפרוייקט שימור ומישדור דובים כאלו בשנות ה 90', וההערכה היא כי כיום ישנם מספר עשרות פריטים מהחיה המרשימה הזו, שפעם הילכה בכל יערות האי. כיום הסכנה העיקרית היא מאגר גנטי מצומצם שיהפוך את המין לפגיע יותר ויותר.

הטורף השני הגדול של טאיוואן היה נמר הערפילים, אחד החתולים הגדולים היפים ביותר שיש, שככל הנראה נכחד לחלוטין בתחילת שנות התשעים.

החלטת טראמפ ומעבר של מפעלים חזרה לטאיוואן

השבוע הודיע הנשיא טרמפ להפעיל את סעיף 301 המורה על חקירה בחשד לסחר לא הוגן – כשהכוונה היא לבדוק את החדשות על פרטיקת סחר לא הוגנת עם סין.

למעשה, רוב הסחר של טאיוואן עם סין, שותפת הסחר הגדולה שלה, הוא סחר ברכיבים שמורכבים בסין ונמכרים משם לארצות הברית ומדינות אחרות. עלו תהיות רבות לגבי ההשפעה של החלטת טרמפ על החברות הטאיוואניות, ואחד הדברים האחרים שעלו היה החזרה של החברות הטאיוואניות מסין לטאיוואן.

מבחינת עלויות, ייצור בטאיוואן או בסין כבר מאד דומה, בעיקר אם מחשבים גם את מיומנות העובדים הטאיוואנים ואת תחלופת העובדים הגבוהה בסין. הגורם המעכב ביותר כיום חזרה של חברות לטאיוואן הוא היעדר מקום פיזי להקמת המפעלים. אין בטאיוואן מספיק קרקעות להקמת מפעלי הענק הקיימים בסין, ולמעשה ישנו מחסור בפארקים ואיזורי תעשייה בכלל.

באיזור טאיג'ונג, עיר הייטק במרכז טאיוואן, ישנם כ 17,000 מפעלים הפועלים באישור זמני, המחכים למעבר לאיזורי תעשייה שייפתחו – ואין כאלו.

בעלי הקרקע מעדיפים להמתין שהקרקעות יופשרו לבנייה למגורים ואז למכור, ובינתיים הממשלה לא מוצאת מספיק קרקעות לשיטחי יצור, והתסכול בקרב התעשיה גדל.

מונגוליה, טיבט ובחירות לגואומינדאנג

שני דברים בזירה הפוליטית, שקשורים קשר עמוק להסטוריה של הרפובליקה הסינית.

השבוע הודיע הממשלה על פירוק הוועדה לענייני מונגוליה וטיבט עד סוף השנה. למעשה, הוועדה שהוקמה בשנת 1912 בתוך משרד הפנים הסיני, אמורה הייתה לטפל בשטחים של מונגוליה (המדינה) וטיבט.

בניין  הוועדה לענייני מונגוליה וטיבט בטאייפי

כזכור, בשנת 1911, בעקבות התקוממות ווצ'אנג ומהפכת שינהאי, הכריזו המונגולים על עצמאות, ואולם סין, ובפרט הרפובליקה הסינית לא הכירו בהכרזת עצמאות חד-צדדית זו, ועד שנות האלפיים עדיין אפשר היה לראות מפות המראות את סין כולל שטח מונגוליה כולה (מאו דזה דונג הכיר בעצמאות המונגולים, שנתמכו על ידי רוסיה).

טיבט, שהייתה שטח השפעה אנגלי בתחילת המאה ה20, במסגרת מה שנקרא "המשחק הגדול", הפכה להיות חלק מסין העממית בשנות החמישים, וחולקה למספר פרובינציות.

למעשה הוועדה לענייני מונגוליה וטיבט הייתה אמורה לטפל בענייני הטיבטים והמונגולים, אך לא היה לה שום נוכחות אמיתית לא בטיבט ולא במונגוליה.

דבר נוסף שקרה השבוע היה הבחירות לראשות הגואו-מין-דאנג, המפלגה הלאומנית הוותיקה. לראשות המפלגה נבחר וו דן יי (Wu Denyi 吳敦義), יליד 1948, שמקובל מאד על חברי המפלגה הבוגרים יותר.

מפלגת הגואומינגנג בת למעלה מ 100 שנה, ואחת הבעיות המרכזיות שלה היא האטרקטיביות הנמוכה בקרב הגילאים הצעירים יותר בטאיוואן. ישנם מספר פעילים ופוליטיקאים צעירים, כגון  ג'יאנג וון-אן הנין של צ'נג קאי שק, המנסים להביא להצערת המפלגה, אך לפי תוצאות הבחירות האחרות, ללא הצלחה.

חשוב להבין שעיקר ההבדלים בין מה שמכונה בטאיוואן "הגוש הכחול" (הגואומינדאנג, המפלגה הלאומנית) ובין "הגוש הירוק" (המפלגה הדמוקרטית) נסובים על הזהות הלאומית הטאיוואנית או סינית, תלוי את מי שואלים. בשני הגופים יש הדוגלים בכלכלה מעורבת וחברתית ויש הדוגלים בכלכלה ליברלית. ההבדלים העיקריים הם סביב שאלת הזהות של תושבי טאיוואן.

זאביק פוקס הוא מדריך טיולים, התגורר בטאיוואן שנים רבות והדריך בה טיולים רבים.