* הערה לפני קריאה - הפוסט הזה הוא על מוזיקה, וככזה כולל הרבה
לינקים לקטעי מוזיקה ביו טיוב. אפשר לקרוא
את הטקסט במלואו, ולאחר מכן לחזור שנית, והפעם עם "גיחות" לקישורים
כמעט כל הסינים הטאיוואנזים שדיברתי איתם על הנושא בטוחים
שלסינים אין חוש מוזיקלי באופן מולד, גנטי. פשוט אין. אין חוש קצב, אין שמיעה טובה,
לא יודעים לזוז טוב, ובאופן כללי, לא יודעים לעשות מוזיקה. אני תמיד עניתי להם שזו
אמונה תפלה, ושהכל קשור בחינוך....
אני אוהב את ג'יא ג'יא (家家JiaJia) משתי סיבות בעיקר - קודם כל היא עושה מוזיקה טובה. בנוסף היא לא מתביישת להיות עם
מה שנחשב משקל עודף בתעשיית המוזיקה והפופ הטאיוואני ומאד פעילה בנושא
דימוי הגוף.
אבל כשאני סוקר את הביוגרפיה שלה, אני מתחיל להאמין שהאמונה
הסינית בעליונות המוזיקלית של השבטים הילידים היא דוגמא של אמונה המגשימה את עצמה...
ג'יא ג'יא נולדה לפני כ 34 שנה בטאידונג שבדרום החוף המזרחי של
טאיוואן. שם הלידה שלה הוא אולי פורובורובואן (Auli Puruburubuane)
אבל מאחר ובאותה תקופה אסור היה (עדיין) להשתמש בשמות ילידים, היא קיבלה את השם
הסיני ג'י ג'יא יינג (Jì Jiāyíng).
אביה היה בן שבט הבונון (Bunun,
שבט הידוע גם בשל השירה המסורתית שלהם, שהיא שירה פוליפונית המורכבת) ואמה בת
שבט הפויומה (Puyuma, שבט שהעמיד עשרות זמרים פופולרים). דודה מצד
האם הוא הזמר פורדור Purdur陳建年)),
זמר מוכר מאד והזוכה של פרסי מלודיית הזהב פעמיים. ואחותה הגדולה היא הזמרת סמינגאד פורובורובואן (Samingad Puruburubuane).
היא מספרת שמילדות ציפו ממנה להיות זמרת, ושהיא די הוסללה לכיוון הבידורי, ומה שנשאר לה זה רק לבחור את הסגנון האישי שלה - והיא אכן בחרה! את ג'יא ג'יא מכירים כ "אדל הטאיוואנית" בזכות הקול היחודי, והבחירה שלה במה שנקרה "סגנון נשמה", אבל גם בגלל המראה החיצוני.
כששאלו אותה על כך היא צחקה ואמרה:
"את לא שומעת שם כזה בפופ הטאיוואני לעתים
קרובות, אז אני מניחה שאני צריכה להרגיש גאה ומוחמאת, אבל לעולם לא אציג את עצמי
ככה, אני רק רוצה להיות ידועה בתור ג'יה ג'יה, בחורה שאוהבת לשיר, שיכולה לשנות את
סגנון השירה שלה ולהציע משהו חדש".
ביוני השנה היא זכתה בפרס "מלודיית הזהב", שהיא
המקבילה של פרסי הגראמי בטאיוואן, והחודש אנו מוצאים את השיר המצורף כאן במקום
הראשון במצעד הטאיוואני ובמצעד השירים המושמעים.
למי שהפוסט הזה עשה לו חשק לעוד,
הלינקים הבאים הם מתוך הסרט "ילדי השמש" או "ווא
ווא נו סידאל" משנת 2015. סרט הוא על פינאל, עיתונאית מטאיפיי ש"מוצאת
מחדש" את השבט שלה ופועלת לשימור המסורת, שנשכחה בעקבות הפיתוח התיירותי של
האיזור ואדמות השבט. הסרט נכתב בהשראת מקרים דומים שקרו בחוף המזרחי של טאיוואן.
שיר הנושא
(בשפת השבט הילדי)
תגובות
הוסף רשומת תגובה